החלטה בתיק בר"ע 2061/06

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, סגן הנשיא כב' השופט כ. מוסק, מיום 15.1.06, ועל פיה התיר הגשת "תעודת עובד ציבור" מטעם המשיבים 1 ו-2 והורה לצדדים לסכם טענותיהם עד ליום 15.2.06.

2.         במסגרת החלטתו האמורה של בית משפט קמא נקבע, כי הגשת תעודת עובד הציבור מתיישבת עם ההסכמות שהושגו בבית המשפט המחוזי ביום 6.2.05, והגשת התעודה הותרה על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 7.9.05.

3.         בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה (בש"א 659/06) לעכב ההחלטה בדבר הגשת הסיכומים עד למועד הנזכר, עד למתן החלטת בית משפט זה בבקשת רשות הערעור.

4.         בבקשת רשות הערעור טוען ב"כ המבקשת, כי במסגרת ההסכמה שהושגה בין הצדדים בבית המשפט המחוזי הוסכם על הגשת שלוש תעודות ציבור של משרד הרישוי לגבי סוג הרכב ומשקלו מבלי שמוסרי תעודות אלו ייחקרו על המפורט בהן, ואילו התעודה שהגשתה הותרה על ידי בית משפט קמא מתייחסת לתוקף רישיון נהיגה ומהות הפסילה של נהג המשאית, ולכך לא הייתה הסכמה.

5.         דין הבקשה להידחות על הסף אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים, וזאת על יסוד כל אחד משלושת הנימוקים הבאים, ובוודאי בשילובם יחד:

א.         בקשת רשות הערעור הוגשה בשיהוי רב ואף יש לומר בשיהוי כפול.

            בסעיף 1 להחלטת בית משפט קמא מיום 7.9.05 נאמר כך:

"אני מתיר לצדדים להגיש מסמכים בנוגע לתוקף רשיונו ומהות הפסילה של נהג המשאית, וכן תעודות עובד ציבור בנוגע למשקלים ולסוגים של כלי הרכב המעורבים".

הנה כי כן, החלטת בית המשפט המתירה הגשת מסמכים אף בנוגע לתוקף הרשיון ומהות הפסילה של נהג המשאית ניתנה כבר ביום 7.9.05. אם היה סבור ב"כ המבקשת כי ההחלטה האמורה חורגת ממסגרת ההסכמה בבית המשפט המחוזי היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 7.9.05 במועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הגשת בקשת רשות הערעור ביום 8.2.06, כחמישה חודשים לאחר מתן ההחלטה, גובלת בשיהוי רב וחורגת מהמועד הקצוב בתקנות סדר הדין האזרחי, להגשת בקשת רשות ערעור.

הנימוק שמסר ב"כ המבקשת בבקשתו (סעיף 15) לאו נימוק הוא ודי בכך.

השיהוי הנוסף הוא בהגשת בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט קמא שניתנה ביום 15.1.06, רק ביום 8.2.06, היינו כשלושה שבועות לאחר שניתנה, בשעה שהגשת הסיכומים קבועה להגשה ליום 15.2.06. בקשה כזו, אף אם היה לה מקום, לכאורה, היה עליה להיות מוגשת בסמוך לאחר שניתנה, או בסמוך מאוד לאחר שנדחתה בקשת המבקשת לעכב ביצוע ההחלטה על ידי בית משפט קמא ביום 19.1.06 (נספח ט' לבקשה), ולא היה מקום להגישה בסמוך לפני המועד שנקבע להגשת הסיכומים.

ב.         בהודעה המוסכמת של ב"כ הצדדים בדיון בבית המשפט המחוזי (ע.א. 5608/04 ו-ע.א. 5647/04) מיום 6.2.05, נאמר כך:

"... לענין זה מוסכם, שכל אחד מהצדדים יגיש תעודת עובד ציבור, באשר לסוג הרכב שבו מדובר ומשקלו, מבלי שמוסרי התעודות ייחקרו על המפורט בתעודת עובד הציבור. נגזרת ממנה השאלה,האם הנוהג במשאית (המבוטח על ידי דולב) היה בעל רשיון נהיגה תקף אם לאו".

דומה, כי ברור על פניו שהחלטת בית משפט קמא המתירה הגשת מסמכים ותעודת עובד ציבור בהקשר לתוקף רשיון הנהיגה, כלולה, לכאורה, במסגרת ההסכמה שבין הצדדים כפי שהודעה לבית המשפט המחוזי, ובדין יסודה.

ג.          החלטת בית משפט קמא היא החלטה דיונית וערכאת הערעור נמנעת מלבחון החלטה זו במסגרת בקשת רשות ערעור, ומכל מקום לא מתקיימות נסיבות חריגות במקרה דנן, כגון שההחלטה שמבקשים לערער עליה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (רע"א 4131/03 שמשון חברה לביטוח בע"מ נ' נרקיס נקדאי, תק-על 2003(2) 3381; רע"א 4975/03 פרץ נ' עזבון המנוח סעיד ותד, תק-על 2003(2) 2960).

6.         המורם מן האמור הוא, כי הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. כפועל יוצא מכך נדחית גם הבקשה בבש"א 659/06 לעכב ביצוע ההחלטה מיום 15.1.06.

7.         משלא נתבקשה תשובת המשיבים אין צו להוצאות.

8.         המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב בשבט תשס"ו (10 בפברואר 2006), בהעדר הצדדים.